פרופ' פסח שוורצמן, מנהל המחלקה הפליאטיבית במרכז הרפואי סורוקה, ואוניברסיטת בן גוריון בנגב

פרופ' שי לביא, ראש מכון ון ליר בירושלים והפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב

ד"ר (אמריטוס) ענת מאור, יו"ר עמותת לילך, האוניברסיטה הפתוחה

ד"ר עדי פכטר אלט, עו"ס, לשעבר סגנית מנהלת המחלקה לשירות סוציאלי בקריה הרפואית רמב"ם, מנכ"לית עמותת כרמל – למען ותיקי חוף הכרמל, בית הספר לעבודה סוציאלית והמרכז לבריאות משפט ואתיקה באוניברסיטת חיפה.

הפאנל יעסוק בממשק בין חוק זכויות החולה וחוק החולה הנוטה למות ויתמקד בשאלת מרחב האוטונומיה של מי שמוגדר כחולה הנוטה למות לעומת החולה ה"רגיל" בשאלות של הסכמה להתערבות רפואית מוצעת.

נדון בסוגיות אלה דרך המקרים הבאים:

נחמה מאושפזת בטיפול נמרץ על רקע מחלת קורונה. הודיעה לצוות כי היא מוכנה לכל טיפול למעט הנשמה מלאכותית. הרופא המטפל הסביר לה את משמעות ההחלטה ומכיוון שהיא עמדה על דעתה, תיעד את האמור ברשומה הרפואית של נחמה. הצוות פנה לוועדת האתיקה, בבקשה שיאשר להם להנשים את נחמה למרות סירובה. לאחר דיון, ועדת האתיקה לא אישרה את הבקשה. באותו הערב התקשתה נחמה לנשום, על אף התמיכה הנשימתית. הצוות נתן לה טיפול לצימצום סבל, אך נמנע מהנשמה פולשנית, ונחמה נפטרה.

באותו הזמן, במחלקה הפנימית, אושפזה נעמי, על רקע מחלת כליות מתקדמת. הרופא האחראי במחלקה סבר כי היא "חולה נוטה למות". בשיחה עם נעמי, הבהירה נעמי כי היא אינה מעוניינת בביצוע הסבב הבא של הדיאליזה, אך היא מעוניינת בטיפול פליאטיבי לצימצום סבל. הצוות שקל לפנות לוועדת האתיקה המוסדית לחוק החולה הנוטה למות, שנמצאת בבית החולים הסמוך, אך החליט שלא. לבקשת הצוות, חתמה נעמי על טופס הצהרה, לפי תקנה 14(א), בו הצהירה על סירובה לקבל טיפול. נעמי נפטרה יומיים לאחר מכן.

לצפייה: